/ליאת מנור אפשטיין
סיפורים מעופפים
אתמול הלכנו לקנות סנדלים
כל הנעליים שלה כבר קטנות, לא נוחות, לוחצות
היה קצת מוזר למדוד חום בכניסה ולהיות עם מסכות בחנות
אבל גם מרענן להשתמש סוף סוף באשראי ולא רק במספר שלו..
מודדת סנדל
ועוד סנדל
ועוד סנדל…
שום דבר לא נוח …
מתחילה להתייאש
״אמא, אני בכלל לא אוהבת סנדלים!"
״רגע רגע, נכון שעדיין לא מדדת את הסנדלים המתאימים שנוחים לך
וברגע הזה את חסרת סבלנות ומרגישה שאת לא אוהבת בכלל סנדלים
אבל… זו תחושה שיש לך כרגע, והיא תעבור״
אז למה אני מספרת את הסיפור הקטן הזה על הסנדלים של הבת שלי?
מאחר וכדאי תמיד לשים לב ״לשבור״ מיד הכללות
כדי שלא תתקבענה
במקום: ״אני לא אוהבת סנדלים״
ננסה עד שתמצאי את הזוג שכן נוח, את מרגישה כך כרגע, זה יעבור
מאירה שהאפשרות הזו קיימת
״היא לא אוהבת פאזלים״
היא לא התחברה עד היום אבל אולי מחר היא תתחיל לאהוב
״הוא לא אוהב ירקות״
הוא כל הזמן מנסה לטעום עד שהוא ימצא איזה ירק הוא אוהב
כמה חשובה ההתייחסות שלנו
לאמירות הראשוניות שלהם בגילאי הילדות
אנחנו יכולים כבר עכשיו למנוע מהם סכמות מחשבתיות מגבילות
הדוגמאות האלו הן של דברים ״קטנים״
אבל זה נכון לכל נושא
צבעים של בנות ושל בנים
במה משחקים
מה כן אוהבים מה לא אוהבים
למה אנחנו מסוגלים ולמה לא
במה אנחנו טובים ובמה לא
כך אנחנו מאפשרים להם לשמור על גמישות מחשבתית
מה שבלתי אפשרי היום
בהחלט אפשרי מחר
