/ליאת מנור אפשטיין
סיפורים מעופפים
לפעמים יש בתוכנו קול שרוצה יותר.
רוצה שהילדים שלנו יהיו יותר-
יותר קשובים
יותר סבלניים
יותר חברותיים
או יותר מנומסים
הפער בין הקול הזה- ״הרצוי״
לבין מה שקורה בשטח-
המציאות עצמה
והאתגרים השונים
עלול לגרום לנו לתסכול
אז מה אפשר לעשות כשאנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו ״יותר״?
קודם כל לזכור שהם כבר עכשיו המון
(המון , המון)
ושתמיד יש ויהיה על מה לעבוד
כפי שתמיד יש ויהיה לנו על מה לעבוד מול עצמנו
ובכל זאת,
כלי כיפי וקליל:
להפעיל את הזרקור?
ו״לתפוס״ את הרגעים בהם הם כן ״יותר״
למשל, אם אתם רוצים שהם יהיו יותר עצמאיים
?צלמו אותם כשהם עושים פעולות שמתיישבות אצלכם ברובריקת ה״עצמאות״
צלמו אותם כשהם חותכים לבד סלט
צלמו אותם כשהם משחקים לבד
צלמו ברגעים שונים
שמייצגים אותם כעצמאים
זה נכון כמובן לגבי כל תחום אחר שאתם מעוניינים לחזק ולהגביר
הדפיסו בבית או בחנות צילום את התמונות
ותלו מול העיניים
בחדר הילדים ו/או בבית
מה תרוויחו מכך?
ראשית כל, התיעוד יגרום לכך שתהיו במודעות מוגברת
אשר תצריך מכם לחפש איפה הם ❤️כן ❤️ בנושא לגביו אתם חושבים שהם לא…
זה כבר יגרום להפחתת התסכול בכם
בנוסף, הילדים שלכם יתפסו את עצמם כ״יותר״
למשל, אם הם נתפסים כרגע כ"לא הכי ספורטיביים בבית"
ואתם מתעדים אותם בכל זאת – ברכיבה על אופניים
הליכה בטיול בשבת
בשחייה בבריכה בחופשה
ומדגישים
את הרגעים הללו
הם עצמם יתחילו להתייחס ולתפוס את עצמם כיותר ספורטיביים
זכרו שהכל זמני
זה שהילדים מגלים כרגע פחות סבלנות
או עצמאות
לא אומר שהם ״חסרי סבלנות״ או ״תלותיים״ באופיים
כאשר אנחנו חושבים במונחים שלא תלויים בזמן
אנחנו עלולים להעביר לילדינו דפוסי חשיבה מעכבים
והרי יש כל כך הרבה משקל
למה שהילדים שלנו חושבים
שאנחנו ההורים חושבים עליהם
ליאת
סיפורים מעופפים
