הציור הכי יפה

טקסט והזמנה לשיח רגשי בנושא השוואתיות אצל ילדים

הציור הכי יפה
/סיפורים מעופפים
ליאת מנור אפשטיין

על השולחן
דפים, דפים
צבעים, צבעים

שמש, דשא,
שמיים ומים
ילד, ילדה,
פה, אף, עיניים

נקודות וקווים,
וכולם מקווים:
"הלוואי ושלי
יהיה הכי!"

ובמקום הנאה
ושמחה מדגדגת
שמגיעות עם ריכוז במשחק
כל אחד ואחת
מגניבים מבט
אל הציור שליד
והלב נצבט

שולחן עמוס ציורי "הכי"
וילדי "כמעט"


הצעות לשיח רגשי בעקבות הקריאה ✨
שאלו את ילדיכם – האם הם מכירים את המצב המתואר בטקסט?
האם גם להם קורה שהם מציצים בציורים של חברים?
או שחברים מציצים בעבודות שלהם?

הורים יקרים – שתפו את ילדיכם במצבים בהם אתם עצמכם מרגישים השוואתיות
ו״מציצים״ אצל האחרים
כשאנחנו עוסקים בהשוואתיות
ומביטים הצידה
איך זה גורם לנו להרגיש?

איך אנחנו מרגישים כשאנחנו עסוקים בשלנו מתוך אהבה והנאה?
האם ההשוואתיות מפריעה לנו בהנאה?
איך יראו הציורים אם לא ננסה להיות ״כמו״ ולהיות ״הכי״?
איך נראים הציורים כשכולנו רוצים להיות ״כמו״ ו״הכי״?
האם באמת יש מישהו או מישהי שהם ״הכי״?

מוזמנים ומוזמנות לשוחח עם הילדים בעקבות הטקסט ולשתף כאן בנושאים שעלו
כבר הצטרפת למשפחת סיפורים מעופפים בפייסבוק?

מעוניינים בסיוע אישי ממני?
מוזמנים ליצור עמי קשר
ליאת מנור אפשטיין
סיפורים מעופפים- רגשות בשפת הילדים